מיכאל סלע

מיכאל סלע
 

מיכאל סלע (בויום) נולד ב-20.2.1939.
הוא הצטרף לקיבוץ ב-1958.
הוא היה נשוי לרותי והיו להם שני בנים, אופיר ושגיא, ובת, לי.
מיכאל נפטר ב-18.7.2012


19.07.12

מיכאל נולד ברומניה בשנת 1939 אח לברכה ונתן. בעיר גנץ למשפחת בויום, אח בכור לברכה ונתן. את כתה א' למד ברומניה ובסוף שנה זו עלה ארצה באוניה עם כל משפחתו מהעיר גלף לקונסטנצה ומשם לחיפה , שם הוא מספר קיבל את פני העולים ראש הממשלה דאז דויד בן גוריון.
בהתחלה גרו במחנה אוהלים בתנאים מאד קשים, משם עברו למעברה מעל מושב נהלל ומשם למושב הקבע בקריית-ים. בגיל 13 עבר לקבוץ עין דור במסגרת חברת נוער עד לכתה יב'. בצבא שירת בנחל מוצנח. ברכה ונתן עברו לחברות נוער בקיבוצים אחרים, ההורים נשארו בקרית –ים , הוא הגיע לבקרם רק בחופשים,והמשפחה בעצם, היתה די מפולגת. אחרי הצבא חודש הקשר עם האחים.
מיכאל זוכר עצמו כילד שובב מאד, אוהב כדורגל , שהכדורים שיכלו להרשות לעצמם אז היו רק כדורים מסמרטוטים. לתנועת השומר הצעיר נכנס שהגיעו לעין דור – תקופה שציין כעשירה בפעילויות, טיולים , מדריכים מסורים שלא פעם היו לילדים בחברת הנוער כהורים. מעין דור עברו כולם לרשפים קבוץ היעד.
מיכאל אהב טבע, חיות ומרחבים, עבודתו הראשונה עם סיום הצבא היה בבקר, כל בוקר היה יוצא איתם למרעה רכוב על סוסו. כאשר נסגר ענף הבקר עבד בפלחה וברפת ,ב-1964, את הרומן שלו עם המשאיות התחיל בבית שאן –חרוד, עבד בקבוץ הארצי כנהג אישי, אחרי חצי שנה החזירו אותו לקבוץ לטובת ה"סקניה" , עבודה שליוותה אותו שנים ארוכות . הוא אהב את עבודתו, את המשאיות שלו- היה נהג מעולה, ללא עבירות תנועה, ללא תאונות, אהב אנשים ודרך עבודתו עזר לרבים בשינוע, העברות ציוד והעברות דירות, את החיילים שלקח טרמפים לכיוון הבסיס, הביא עד מחוז חפצם, תמיד הלך לקראת החברים, בנועם, בסבר פנים יפות, עם אכפתיות ועניין אמיתי. מיכאל איש ללא פשרות, בכל תחום תמיד הלך על הטוב ביותר , כשחקן כדורגל בפועל בית שאן , כשופט כדור-עף , נחשב לשופט הגון וטוב והגיע לשפוט גם במשחקי הליגות הגבוהות ביותר.
ב-1966 נישא לרותי ונולדו להם אופיר, שגיא וליקו, בעל ואב מסור.
אהב חיות , גידל כלבים, דגים , תוכים וגם פה היה הכי נקי והכי יפה בזכות התכונות הנ"ל.
אוהב אדם ,אוהב חיים, אהב בשר טוב על האש המון חברים, הכיר המון אנשים , נדיב ללא חשבון.
שהמפעל נקלע לקשיים הוא קיבל את זה מאד קשה, והמכה היותר כואבת היתה שפוטר מעבודתו על המשאית.
לפני שנתיים חלה . המצב החדש גרם לו למפנה גדול בחייו, הוא עבר תקופות קשות, נסגר בביתו והרבה משמחת החיים אבדה לו.
רותי, אופיר, שגיא וליקו, אתם הייתם תומכים ונהדרים כל הדרך וכל הזמן, עד הרגע האחרון , על המסירות האין סופית תבורכו.

יהי זכרו ברוך

בית רשפים

 

 


פינת הזכרון