הראשנים

מאת יגאל פרנקל

מדבר קלהרי הוא חם וצחיח,
הגשם העז שם הוא בלתי שכיח,
יורד הוא שבוע בזמן האביב
ואז שם ירוק, שלוליות מסביב.
 
הגיע אז זוג צפרדעים והחליט
לבנות את ביתו במימי השלולית,
שלולית לצפרדע היא גן שושנים
ומן הזיווג אז יצאו ראשנים.
 
חלף האביב והגשם נגוז,
השמש חזרה שוב לקפוח בעוז,
מימי השלולית התנדפו לאיטם,
אותם ראשנים--תשאלו מה איתם.
 
חלקם התפתחו והפכו צפרדעים,
יצאו ומצאו את דרכם בחיים,
השאר עד היום הם בבוץ וברפש,
אוכלים זה את זה--את הגוף, את הנפש.
 
יבשה השלולית והסוף רע ומר,
ואם לא תדע מה רציתי לומר--
הבט מסביבך, ידידי הקורא,
תוכל להבין בדיוק מה קורה.

 

הדף הקודם הביתה
ֻ