הַשְׁתִיקָה

מאת יגאל פרנקל

הָיִיתְ נערה והייתי רק נער,
רציתי נַפְשִׁי לְנַפְשֵׁך לְחַבֵּר,
אֲבָל על רוּחִי השתלט אז הַסַעַר,
אִתָך לא יכולתי בכלל לדבר.

חלפו הַשָׁנִים וגובר רק הצער,
עודני עובר ממשבר למשבר,
כְּמוֹ הֵלֶך אני הַתוֹעֵה בְּלֵב יַעַר,
אינני מוצא לי נתיב והסבר.

גם אם לְשׁוֹנִי כבר חַדָה היא כתער,
אותו זכרון בלבי מצטבר,
בְּּפִי לא מוצא הוא לו פֶתַח וָשַׁעַר,
ורק שתי עֵינַי - מַעֲיָן מתגבר.

 

הדף הקודם הביתה הדף הבא